עילות לגירושין

מהן עילות הגירושין המצדיקות את סיומם של חיי הנישואין על פי ההלכה והאם ניתן לתת פסק דין המחייב בני זוג להתגרש?

הדרישה לעילות גירושין עולה כאשר אחד מבני הזוג מתנגד לגירושין. על מנת שבית הדין הרבני יתן פסק דין המחייב בעל ליתן גט או המחייב אישה לקבל את גיטה, על הצד התובע גירושין להוכיח עילת גירושין תקפה על פי הדין העברי.

הגשת תביעת גירושין ללא עילה על פי ההלכה, עלולה לדחות את תביעתכם או לגרום לנזקים נוספים בהליך כמו חיוב בכתובה.

עילות גירושין העומדות לאישה בתביעת גירושין נגד בעל :

  1. טענת מומים – בעל שאינו יכול לקיים יחסי אישות בשל סיבות הקשורות בבעל עצמו, כגון מחלות מסוכנות ומדבקות;
  2. עקרות – בעל שאינו מסוגל להוליד;
  3. בעל שאינו מסוגל לקיים יחסי אישות;
  4. בעל המסרב לזון את אשתו–  מסרב לעבוד ולא מפרנס;
  5. בעל המסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו – מורד;
  6. בעל שמתנהג עם אשתו שלא כדין – מכה, מקלל, מעליב (לא די בהתנהגות חד פעמית אלא יש להוכיח אלימות סידרתית, בגידות סדרתיות וכו');
  7. בעל נרקומן.
  8. טענת מאיס עלי – האישה טוענת שהתנהגותו של הבעל נמאסה עליה עד כדי כך שאינה יכולה להתקרב אליו ולקיים עימו יחסי אישות.

עילות גירושין העומדות לבעל בתביעת גירושין נגד אישה:

  1. טענת מומים – אישה שאינה יכולה לקיים יחסי אישות בשל סיבות הקשורות בה עצמה כגון מחלות מדבקות וכיוצ"ב, המונעים ממנו חשק מיני, או גורמים לו לתעב אותה. ככל והבעל ידע על המום של האישה הוא לא יוכל לטעון את טענה זו – "סבר וקיבל" הוא ידע מראש והסכים.
  2. עקרות – אם לאחר עשר שנות נישואין האישה אינה יולדת, זו עילת גירושין.
  3. עוברת על דת– האשה מכשילה את בעלה בכוונה לעבור על מצוות תורה וגורמת לו ביודעין לעבור על דיני הדת כמו ע"י הכנת מזון לא כשר, מקללת, מעליבה, מכה, נוהגת בחוסר צניעות, לא טובלת במקווה, וכו´. אם הבעל ממשיך לחיות עם האשה וסולח לה, הוא לא יוכל להגיש תביעה ולחייבה בגט. עילה זו נטענת בד"כ כלפי נשים דתיות אשר אינם שומרות על כללי נידה וצניעות.
  4. אישה שזנתה תחת בעלה – מדובר באישה שבגדה בבעלה וקיימה יחסי מין עם גבר זר. במקרה כזה היא תהיה אסורה (לא תוכל להתחתן) על המאהב שלה ותחוייב לתת גט.
  5. מורדת באישות – אישה המסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה מעל 6 חודשים.
  6. מעשי כיעור – אישה הנוהגת בפריצות ומבלה עם גברים זרים.

כפיית גט

סעיף 1(א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ"ה – 1995  קובע שאם בית דין רבני נתן פסק דין לגירושין והבעל מסרב, ניתן להוציא כנגדו צו הגבלה.

הסמכות כעקרון יכולה לחול גם על אשה סרבנית, אבל החוק קובע שהוצאת צו כנגד אישה סרבנית מחייב את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול. צווי הגבלה כנגד הבעל לא חייבים אישור.

סעיף 2 לחוק מפרט אלו אמצעים יש בידי בית הדין כדי לכפות גירושין על סרבן או סרבנית:

  • איסור יציאה מן הארץ.
  • איסור קבלת דרכון או ביטול דרכון.
  • איסור על קבלה או חידוש של רישיון נהיגה.
  • איסור על מינוי למשרה ממשלתית או תפקיד ציבורי.
  • איסור על עיסוק במקצוע המחייב רישיון מטעם המדינה.
  • פתיחת חשבון בנק או למשוך צ'קים מהחשבון.
  • לגבי בעל שהוא אסיר – מניעת ביקורים, חופשות, שחרור על תנאי וכו'.

סעיף 3 לחוק נותן סמכות לבית הדין הרבני להטיל סנקציה ישירה של מאסר עד תקופה של 5 שנים עם הארכה לעוד 5 שנים נוספות על הבעל. על מנת לאכוף צו מאסר זה, היועמ"ש לממשלה צריך לבקש אישור לצו המאסר מבית המשפט המחוזי.

חשוב לדעת! בחירת הערכאה אליה פונים עם תחילת סכסוך הגירושים היא שאלה קריטית, שיכולות להיות לה השלכות משמעותיות על תוצאות ההליך, ומומלץ מאד להתייעץ עם עורך דין, טרם נקיטת ההליכים.

אני עומדת לרשותכם בכל שאלה הנובעת מהאמור לעיל, ובכלל.

 

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

מאמרים נוספים

תכתבו לי