סוגיית גורלם של בעלי חיים בעקבות הליך גירושין

"טובת החיה" משום ש"בעל חיים ליד אדם הוא כילד".

פס"ד של השופט פליקס גורודצקי מיום 25/06/2020 (תלהמ (י-ם) 57065-04-19 ע.י נ' צ.י) שעניינו תביעה לפס"ד הצהרתי לפיו 4 הכלבים הרשומים ע"ש הנתבעת והמצויים בחזקתה מזה כשנתיים, הם בבעלות משותפת של התובע ושל הנתבעת (גרושתו).

רקע:

הצדדים נפרדו ב- 2017 עת עזבה הנתבעת, ללא הכלבים, את דירת המגורים. תחילה שהו הכלבים, מספר חודשים בדירה, במחיצת התובע בלבד ולאחר מכן, תקופה מסוימת, שהו במחיצת שני הצדדים לפי חלוקה עליה הסכימו הצדדים. לפני כשנתיים נטלה הנתבעת את הכלבים ומאותו המועד שוהים הכלבים במחיצתה בלבד. במסגרת הליך קודם שהגיש התובע "תביעה להסדרי ראייה/משמורת משותפת" על הכלבים נקבעו הסדרי ראיה זמניים של מפגשים בין התובע עם הכלבים אולם התברר כי מפגשים אלו לא מתקיימים, בין היתר בשל חוסר מעש מצד התובע ולפיכך ביהמ"ש הורה על מחיקת התביעה.

כחודש לאחר מכן הוגשה התביעה דנא.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:

למעשה די היה בטענת התובע כי "כל רצונו הינו חלוקת זמני שהות עם הכלבים" כדי לדחות את התביעה נוכח ההכרעה בהליך הקודם אשר מהווה מעשה בית דין, המונע התדיינות נוספת באותו עניין. ואולם, דין התביעה להידחות גם לגופה.

המשפט הישראלי לא התברך ב"פסיקה ענפה" העוסקת בסוגיית גורלם של בעלי חיים בעקבות הליך גירושין. במאגרים המשפטיים מצויים שלושה פסקי דין בלבד העוסקים בסוגיה ואלו מגלים שלוש גישות בעת ההכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג:

א. גישה הרואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה;

ב. גישה אשר שמה דגש על המישור הקנייני לצורך ההכרעה;

ג. גישה אשר מתמקדת בנסיבות, בהתעלם משאלת הרישום והבעלות.

גם בקרב המלומדים קיימות גישות "לכאן ולכאן" במענה לשאלה האם יש להכריע בגורל בעלי חיים בעקבות הליך גירושין על פי עיקרון "טובת החיה" או על פי קני מידה רכושיים.
לעמדת השופט פליקס גורודצקי יש להכריע בסוגיית ההחזקה של בעל חיים לאחר הפרידה, על פי השיקול הרחב של "טובת החיה" ולו משום ש"בעל חיים ליד אדם הוא כילד".

בענייננו – בחינת התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי טובת החיה דורשת הישארות הכלבים בחזקת הנתבעת.

התובע לא פגש בכלבים כשנתיים. במצב דברים זה, ולאור תקופת הנתק, ספק רב אם היענות לתביעה תשרת את טובת הכלבים. נוכח הנחת הבסיס שכל שנה קלנדרית של כלב שווה לשבע שנים של אדם מדובר בנתק ממושך מאוד מבחינת הכלבים, ביחס לתובע שהינו כיום כמו "אדם זר" עבורם.

בכל הנוגע לטענה כי הנתק נגרם בעטיה של הנתבעת, צוין כי בהליך הקודם הוסדרו המפגשים בין התובע לבין הכלבים ואולם החלטה זו לא הביאה למפגשים בפועל. אומנם התובע הלין על כך שלא מתקיימים המפגשים עם הכלבים ואולם הוא לא עשה צעדים ממשיים לקיום ההחלטה וגם בהליך זה התובע לא יצא מגדרו כדי לקדם את עניינו. השתהות התובע "תרמה" להמשך הנתק שנוצר בינו לבין הכלבים. לפיכך, ועל אף התנגדות הנתבעת למפגשים עם הכלבים, לא ניתן לומר כי הקשר נותק בעטיה או בעטיה בלבד.

מכל מקום, כובד המשקל מושם לא על שאלת האשמה אלא על שאלת התוצאה ולפיה, נוכח תקופת הנתק שבין התובע לבין הכלבים, לא תצמח לכלבים כל תועלת עם הקשר יחודש, וייתכן שאף ייגרם להם נזק כפי שנפסק בתמ"ש 32405/1.
ביהמ"ש מוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך כי גם במישור הרכושי התובע לא זכאי לסעד נוכח מועדי האימוץ ומציאת הכלבים. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפית על הכלבים.

אני עומדת לרשותכם בכל שאלה הנובעת מהאמור לעיל, ובכלל.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter

מאמרים נוספים

תכתבו לי